החלטה בתיק מ"ת 34759-06-11 - פסקדין

לפניי בקשתה של המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב-ת"פ 34744-06-11.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגש נגד המשיב כתב אישום ובו נאמר, כי ביום 19.6.11, סמוך לחצות הליל, באזור מרכז העיר רמאללה, קנה המשיב מאדם אשר זהותו אינה ידועה למבקשת אקדח וכן מחסנית ריקה ושלושים ושתיים כדורים. המשיב שילם עבור האקדח 11,000 ש"ח. לאחר העסקה הלך המשיב בעודו נושא את האקדח והתחמושת לתחנה המרכזית ברמאללה, שם המתין לאוטובוס. לאחר זמן מה, משהבין כי אין אוטובוס המגיע ליעד אליו רצה להגיע, הלך ברגל למחסום קלנדיה. במחסום עצר המשיב מונית עמה נסע עד למחסום ליל, שם נעצר על ידי כוחות המשטרה. למשיב אין רישיון או היתר לשאת נשק או תחמושת מכל סוג. על כל אלה הואשם בכתב האישום ברכישת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") וכן בעבירה של נשיאה והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

בבקשה נאמר, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישום, כולל הודאתו של המשיב. עוד נאמר בבקשה, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " החוק"), בנסיבות סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק. בבקשה צוין גם, כי למשיב תשע הרשעות קודמות בעבירות שונות, כאשר המשיב ריצה עונשי מאסר ממושכים. המבקשת סבורה, כי חומרת העבירה ועברו הפלילי של המשיב מבססים את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

דינה של הבקשה להידון לפי הוראות סעיף 21(א) ו-(ב) לחוק ועל בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, האם קמה עילת מעצר והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע במשיב בצורה פחותה.

בדיון לפניי הסכים ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר ואולם הוסיף, כי יש מקום לבחון חלופת מעצר ולשם כך ביקש כי בית המשפט יורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. לטענתו רעייתו של המשיב חולת סרטן ומקבלת טיפולים והמשיב הינו אב לילדים. עוד הוסיף, כי עברו הפלילי של המשיב הינו רחוק ביותר.

ב"כ המבקשת התנגד להזמנת תסקיר של שירות המבחן וטען, כי דינו של המשיב להיעצר עד תום ההליכים ובתמיכה לכך הפנה לאמור ב-בש"פ 4666/11 מדינת ישראל נ' איפרגן (החלטה מיום 22.6.11 על ידי כב' השופט א' גרוניס).

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה, כאשר המשיב אף הודה במיוחס לו במסגרת הודעתו במשטרה. כמו כן, קמה עילת מעצר על יסוד האמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק, שכן המשיב הואשם בעבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב) לחוק, כאשר "עבירת ביטחון" מוגדרת מי שחשוד בין השאר בעבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

אשר לחלופת המעצר. מעיון ב-בש"פ 4666/11 הנ"ל עולה, כי נגד המשיב שם הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של החזקת נשק, נשיאה והובלה של נשק והחזקת רכוש גנוב כאשר המדובר באקדח. המשיב שם נמצא בשעה 03:50 לפנות בוקר במכונית באחד מרחובותיה של ירושלים יחד עם אדם נוסף. במהלך הבדיקה של כלי הרכב נמצא בו אקדח עם מחסנית ובה שלושה כדורים. כדור אחד נמצא בבית הבליעה של האקדח, כאשר האקדח היה במצב "דרוך" ופטישו נמצא במצב "לאחור". האקדח התגלה בתא משענת היד ליד הנהג. על פי הנטען בכתב האישום, האקדח נגנב לפני שנים רבות מבעליו החוקיים והמשיב החזיקו מזה כ-10 שנים. לבית המשפט המחוזי שדן בבקשה למעצרו של המשיב שם עד תום ההליכים הוגש תסקיר של שירות המבחן אשר בסופו המליץ, כי המשיב ישהה במעצר בית בביתה של בת זוגו. באותו עניין היה למשיב עבר פלילי מלפני כ-10 שנים ויותר. בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת שירות המבחן ושחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה. בית המשפט העליון בהחלטתו האמורה קבע כדלקמן:

"סבורני, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחליטו להורות על שחרור לחלופת מעצר. העובדות המתוארות בכתב האישום, שנמצא להן בסיס לכאורי בחומר הראיות הגולמי, מצביעות על סיכון לשלום הציבור ברמה גבוהה. כפי שצוין, המשיב החזיק אקדח כאשר האקדח דרוך ונמצא כדור בבית הבליעה. יתרה מזאת, במהלך החקירה נתן המשיב הסברים שונים ובלתי מתיישבים להחזקה... הנסיבות בהן נמצא האקדח, בצירוף ההסברים הבלתי מתיישבים, היו אמורים להוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה שאין מקום לעשות שימוש בחלופה, הגם ששירות המבחן המליץ עליה"

על יסוד זה קיבל בית המשפט העליון את הערר והורה כי המשיב שם ייעצר עד תום משפטו.

נסיבות העניין שלפנינו דומות מאוד לנסיבות שב-בש"פ 4666/11. מעיון ברישום הפלילי של המשיב עולה (אין מקום לפרט את כל העבירות הרשומות ברישום הפלילי אלא רק את עיקרן), כי בעברו עבירות רכוש משנת 84' בהיותו קטין. בהמשך, משנת 85' נדון למאסר בפועל של 20 חודשים בגין עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לפציעה, הצתה של רכב וניסיון להצית רכב. בהמשך, בשנת 89' נדון בגין נשיאת סכין שלא כחוק ובשנת 95' נדון למאסר בפועל למשך שלוש שנים בגין עבירות סמים, בשנת 99' נדון בגין עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בשנת 2005 נדון בגין שתי עבירות של החזקת סמים לשימוש עצמי ובשנת 2007 נדון בגין עבירות של ציד בלתי חוקי.  בכל העבירות שצוינו והאחרות שלא צוינו לא נדון המשיב למאסר בפועל מלבד אלה שאוזכרו כאן.

בעניין עבירות נשק נקבע, כי הן מצדיקות ככלל מעצר, הן בשל קיומה של עילת מעצר סטטוטורית והן מחמת המסוכנות לציבור הטבועה בהן, ועל כן נקבע כי שחרור לחלופה בעבירות אלה אפשרי במקרים חריגים בלבד (בש"פ 2488/11, 2492 חוסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 17.4.11 על ידי כב' השופטת א' חיות); בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 15.10.09 על ידי כב' השופט י' דנציגר)).

נתתי דעתי לדברי ב"כ המשיב, ואינני סבור כי המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים חלופת מעצר. כאמור, המשיב רכש את האקדח והתחמושת ברמאללה והעבירם לשטח מדינת ישראל, מבלי שיכול היה למסור הסבר מניח את הדעת למעשיו. אין לדעת לאיזו מטרה נרכשו האקדח והתחמושת על ידי המשיב ולאלו ידיים יכול היה להגיע ומה יכול היה להיעשות בהם. המסוכנות העולה מהתנהגותו של המשיב ברורה ועולה מאליה.

אשר לבקשתו של ב"כ המשיב להזמין תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר נפסק כבר, כי ייתכנו מקרים אשר בהם מגיע בית המשפט למסקנה לאחר הפעלת שיקול הדעת המסור לו, כי בנסיבות שבפניו אין מקום להורות על שחרורו לחלופה כלשהי. במקרים כאלה, וכזה הוא המקרה דנן, אין טעם להורות על הכנת תסקיר מעצר המיועד בעיקרו על מנת לבחון את החלופות הקונקרטיות שמבקש המשיב להציע (בש"פ 3135/07 גדיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (טרם פורסם, החלטה מיום  18.4.07, על ידי כב' השופטת א' חיות)). החלטה זו אומצה גם ב-בש"פ 2488/11 הנ"ל.

על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתי היא, כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיב כי יוגש תסקיר של שירות המבחן והנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ב-ת"פ       34744-06-11.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בנוכחות הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: